עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מכי חכם נאמן
פמיניסטית, לוחמת למען זכויות נשים, אמנית חברתית, מייסדת ומנכ"לית עמותת רוח נשית, ממאמינה שלנשים יש את הידע להפוך את העולם למקום טוב יותר לחיות בו. אני נאבקת למען זכויות חברתיות מתוך אמונה כי לכל אישה (ואדם) יש את הזכות לחיות במרחב בטוח לגופה ולנפשה, לתנאי חיים הולמים ולהתפתחות כלכלית ואישית. את עמותת רוח נשית המסייעת לנשים נפגעות אלימות הקמתי מתוך הבנה כי מחסור כלכלי ותלות כלכלית עלולים לסכן נשים להיות חשופות לאלימות על כל סוגיה.
בשמונה השנים האחרונות אני פועלת להעלאת המודעות , לקידום חקיקה, לגיוס מתנדבות לקחת חלק בתהליכי פיתוח כלכלי של נשים נפגעות.
בחיי אני גם יוצרת וכותבת שירת מחאה פמיניסטית
ושותפה לפעילות של ארגוני נשים רבות במינוף יוזמות חדשות והצעות חקיקה והשפעה על סדר היו הציבורי
נושאים
עמותת רוח נשית
אקטיביזם וצדק חברתי
היום השלושים
21/05/2015 11:35
מכי חכם נאמן
אבא

השעה ארבע אחר הצהרים, הכביש המהיר

באיילון לכיוון הרצליה מרכז, נוסעת עד

לשלט בית העלמין החדש, השדות מוזהבים

בשמש החמה, חום ואדי חמסין, הפעם

הנסיעה לשם נראית לי ארוכה יותר

ואני חוששת שטעיתי בפנייה, אבל אז

מזדקר מול עיניי הקיר הגדול, של בית העלמין

החדש בהרצליה, מבנה ענק

שדומה לשכונת מגורים שצמחה לה לפתע

באמצע השדות שסמוכים לקיבוץ גליל ים.

רק מי שיש לו מישהו שמת

יודע שבלב השדות הרחבים

הללו טמון לו בית קברות.

החניה הענקית כמעט ריקה,

 רק ארבע מכוניות חונות

בריק הזה, אני מזהה את המכונית הכחולה

של אפרת ונרגעת מהידיעה שהיא

כבר הגיעה. בוחרת להיכנס

בשער האחורי הגדול ולעבור דרך

כל הכוכים, כוכי הקבר שמוצבים זה

מעל זה בתוך הקירות, ביו הקירות

גינות קטנות וספסלים, אבא בקומה

השנייה, הולכת ברגל באותו נתיב

שבו הלכתי בלוויה, עולה למעלה, השדות

נפתחים מול עיניי והשמש כבר נמוכה

 וזוהרת, ההליכה עד לקבר

אטית מאוד, כאב ראש עז מציף

את ראשי, חם לי מאוד ואני ממשיכה

לעלות למעלה, עד שנגלה לי רבוע המצבה

הקטנה ועליו חרוטים באותיות אפורות

שמו- חכם ציון.

 

3 תגובות
ח' בניסן תשע"ה
05/04/2015 01:38
מכי חכם נאמן

הולכת אחריך

מחזיקה בידיי את המוטות

בקדיש ובריך ועילוי נשמתך

אקרא אחריך.

אתה לא תשמע קולי

אתה תשכב מכוסה

אתה לא תעמוד עוד

כנגדי.

אתה לא תשיר את

השיר ההוא

לא תתקע מסמר

לא תכאיב, לא תכאב

לא תשתה את

הערק זחלאווי שלך

לא תצחק

אתה לא תגור בדירת חדר

לא תכאב עם המשאף

את האוויר החסר

בריאותיך.

לא תקרא בשמי

לא תשנא

לא תבטח בשם

לא תשבור קירות

לא תבנה בתים

תזפת גגות

תרפד כיסאות.

נכדיך לא ימשיכו

לא לבקר אותך.

אתה לא תהיה עוד

לבד, לא תרצה

לבקר, להתפלל, להיות

לי לאבא, להיות

לאחיותיי, להסתלק

מכל מקום בו

אתה נקרא, להיות

איש, אבא, אדם.

 

 

0 תגובות
אישה היא לא/ שיר מס' 2
22/03/2015 16:22
מכי חכם נאמן
אישה היא לא. שיר מס 2

אישה לא נולדה

היא לא נולדה

לא נולדה אישה

אישה היא צלע

צלע מצלעו נולדה

אישה היא לא איש

היא לא

לא איש

אישה היא

אשת איש.


1 תגובות
אישה היא לא, שיר מס/1
21/03/2015 15:24
מכי חכם נאמן

אישה היא לא, שיר מס/1


אישה לא נולדה אישה

היא נולדה פגומה במום שלמותה

מכף רגל ועד ראש.

0 תגובות
שבי ואפרת
12/12/2014 15:27
מכי חכם נאמן
כלבים


שבי ואפרת הם זוג מקסים

היא במזל תאומים

הוא במזל המתאים

מתאים לו שהוא שלה.


שניהם לחופש נולדו.


הלו שלום, יש כאן כלב עם שבב

הוא אצלי עכשיו,

הלו שלום, יש כאן כלב,

נמצא משוטט בחוף פרישמן

נמצא משוטט בפארק הירקון

נמצא מטייל כאן ברחוב

הוא כאן אנחנו מחכים לך, טוב.


היא נוסעת אליו בהתחלה מיד.


אחר כך כששבי מתמיד ועקבי בטיוליו 

אפרת גם היא לוקחת את הזמן

אבל היא תמיד מגיעה ואוספת אותו

אל רכבה,, אל חיקה, אל ביתה.


כשתמה עונת הנדודים של שבי

אפרת התחילה את שלה,

נודדת מבית לבית ושבי בעקבותיה.

אפרת הולכת לעבודה, שבי איתה.


יושב הוד רוממותו על הספה הכי טובה

במבואה המפוארת של סרטי "רול"

ומרגיש כל יכול.

שבי בוקר טוב, אומרים כולם לרוטווילר

ממנהל ההפקה ועד לקופירייטר


ככה זה, זאת עובדה

מי שרוצה להעסיק מפיקה טובה כמו אפרת

ולקבל ממנה התחייבות לעבודה

צריך קודם כל לעשות כבוד לכלבה.


נכתב לזכרו של שבי 12.12.14


0 תגובות
כשהופכים אבן
07/10/2014 14:39
מכי חכם נאמן
געגוע


כשהופכים אבן

כשהופכים אבן על פיה
היא נתלשת ממרבצה האילם
נתלשת ואוספת תחתיה
עשבי בר,רגבי אדמה וחילזון חיוור
הם חיו בה.
כל הצימאון שהכה בהם
נעתק מבטנה.

שבועטים באבן שנתלשה ממרבצה האילם
היא מדרדרת חסרת משקל
וראשה החפוי נחבט במורד
עד שנעלמת מהעין
לתוך
ים של געגוע.



0 תגובות
עוגיות בצורת לב
04/08/2014 19:41
מכי חכם נאמן
נשים במלחמה
פיסול: תמר איתן

עוגיות בצורת לב
שלט רחוק אומר לי זה הכיוון
אם תלחצי על הכפתור האדום
זה נגד מלחמות.
אזעקה בנתיבות
אזעקה בכפר עזה
והשיר ברדיו ממשיך להתנגן
אזעקה בתקומה ובכפר מימון
איפה מתחיל השלום?
כאן הוא נגמר
כאן בתשעה באב נפלו השמים.

הלב רוצה 
להתקרב
הקרבה בנפש פנימה
ארץ חמדת אבות
ואמהות אכלו חרב
ואייך
נפלנו על הבמות
וזעקנו אחי יהונתן...
על במותיך
ואייך אמרת שלא יופל 
תלתל מתלתלי ראשו ארצה

ולא יורט לו הלב
במערכת כיפת ברזל
ומנין הדמים בין העמים
מי סופרת כמה?
סופר אחד אמר
שנשים שלא יולדות ילדים
הן נכות
מחשבה פרועה
מחשבה מופרעת
יהושע פרוע
שלא יכול לחבר אמת פשוטה
בזמן המלחמה
הן יולדות ילדים מתים.
































0 תגובות
לומדת לאהוב את עצמי
04/07/2014 14:24
מכי חכם נאמן
שירה, נשים, שירת מחאה

טל שוחט, רומיה, 2013, הדפסה דיגיטאלית, 100X120, מתוך התערוכה "משולש שיקגו"

לומדת לאהוב את עצמי
ללטף את הבטן
להכיר את הקפלים
שם התקפלה לה
חפיסת שוקולד
שם כמה פיתות רכות
ושמנות


לומדת אותי
כל פעם קצת
לעמעם את האורות
ולהדמים את הלמות הלב

לשכוח, להשכיח ולסגור
את הכאב ולצפון
לעטוף בנייר צלופן
ולחתום
בחותמת גומי
עגולה
כשרה למהדרין
בתולה
בת של רב גדול בתורה
אימא למופת
אישה טובה
לב גדול.
תחת גדול
כל הזמן יודעת הכל.
די
תעזבי כבר.


0 תגובות
כשאין לך כסף
27/06/2014 12:51
מכי חכם נאמן
עוני, עצמאות כלכלית, מגדר

צייר: גידי רובין


כשאין לך כסף
את כמו כלי ריק
יכולים לקשקש אותך

יכולים לבעוט בך 
מגרם המדרגות
של הביטוח הלאומי

וכל הלאום ישמע אייך
גרם אחר גרם 
את מתפרקת

כשאין לך כסף
אין לך בטחונות
את מותרת לכל אדם
ואין ערב לך.

0 תגובות
מרק קובה
12/06/2014 20:06
מכי חכם נאמן
שירה, שירת מחאה


הלב שלי שנצבע כולו לכל החיים
בצבע מרק הקובה הצהוב

והשקט שבין אימא לאבא
שאכלתי חתיכות חתיכות
מתוך צלחת קטנה.

רוצה לעזוב את שכונת התקווה

להוציא את ידי המלוכלכות
משאריות הקובה

kiki smith

אני עם אבא ואימא במטבח הקטן, אני תינוקת בת שנה וחצי , יושבת בכיסא אוכל מוגבה שעשוי מעץ, באמצע המטבח הקטן.

הבית הוא בשכונת התקווה, בית פשוט, קרוב לשוק התקווה, אני רואה את אימא בחלוק פרחוני עם כתפיות רחבות ונעלי בית כחולות, השער שלה פזור ומגיע עד לכתפיה.

אימא טורחת במטבח. יש שם ערמה של כלים בכיור ואני שומעת שקשוק של סירים וכלים והתרחשות שלמה, אני מריחה באוויר את ריח הקובה הצהובה ומהסיר עולים אדי הבישול וכל המטבח אפוף בריחות ובאדי התבשיל
על המגש של כיסא האוכל שלי יש צלחת לבנה מעוטרת בפס כחול כהה ובתוכה מרק צהוב 
חתיכות קטנות של קובה צפות בתוך המרק. 
אימא מאכילה אותי אני מנענעת את הרגלים ומחכה לעוד כף של קובה שתגיע ישירות לתוך הפה הפעור שלי.

אני רואה את אבא, יש לו שער מקורזל, הוא לא משתתף בעבודות של אימא, הוא יושב בצד.
מידי פעם אני רואה את אבא, הוא מחייך אלי, הוא לא מחייך לאימא, הם לא מדברים ביניהם, מלבד כמה קולות ואמירות קצרות ולא נעימות שנאמרות, לא באותו הטון שהם מדברים אלי. 
אני רוצה מאוד את קרבתם.
 אני רוצה שיחזיקו אותי על הידיים, אני רוצה לטבול את הידיים במרק ולמעוך את הקובה, אני רוצה להרגיש מגע של רוך וחום.
 אני עדין בכיסא שלי, אני מרגישה שאני מוגנת כי אבא ואימא בסביבה, אבל לא מספיק קרובים אלי, שקועים בעולם שלהם.
אני מרגישה שיש עוד אנשים בסביבה הקרובה, אני שומעת קולות של חתולים רבים ביניהם, קולות צורמים ומפחידים ורעש של סירים נשמע גם מחוץ למטבח.



 מתכון למרק קובה לכבוד שבת


שבת שלום


2 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS